החלטה בתיק ת"א 10593-09-10

1.      לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב השייך לתובעת באירוע תאונת דרכים.

2.      התובעת טענה כי בעת שרכבה הוסע בכביש 6, דרומית למחלף אייל, פגע בו רכב הנתבעים מאחור. כתוצאה מהמגע, הסתחרר רכב התובעת מספר פעמים ופגע במעקה הבטיחות הימני. התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 שנהג ברכב (להלן: "הנתבע") וכנגד הנתבע 2 שהינו מעסיקו.

3.      בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי הנהגת ברכב התובעת איבדה שליטה על רכבה. זה הסתחרר בכביש, תוך כדי שהוא פוגע במעקה הבטיחות. בעקבות הפגיעה, הרכב חזר לנתיב הנסיעה. הנהג ברכב ניסה למנוע את התאונה ואף ניסה לעבור לנתיב השמאלי, אך מעוצמת הסחרור שנגרם מאובדן השליטה והפגיעה במעקה הבטיחות, שני כלי הרכב התנגשו. לאור זאת, הם טענו כי אין להם כל אחריות לתאונה.

4.      בדיונים שהתקיימו לפניי, שמעתי את עדותה של הנהגת ברכב התובעת ושל מר נדב עיון שנהג ברכב אחר בכיוון הנסיעה של שני כלי הרכב המעורבים. כן שמעתי את עדותו של הנתבע ושל דודו מר אמין בדיר שישב לידו.

5.      בדיונים הגישו הצדדים בין היתר הודעות של הנהגים כפי שנמסרו למשטרה ותמונות צבעוניות של כלי הרכב. כן הוצגו תמונות כפי שנתקבלו מכביש 6.

6.      לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות וכן לאחר ששמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים, החלטתי להטיל את מלוא האחריות לתאונה על הנתבע.

7.      נהגת התובעת העידה כי רכבה נפגע מאחור וכי בעקבות זאת רכבה הסתחרר ונחבט אל מעקה הבטיחות מימין. מעדותה שוכנעתי כי היא הופתעה בעקבות הפגיעה ברכבה וכי היא לא  ביצעה שום פעולה חריגה אשר בעקבותיה נגרם אירוע התאונה (ראה עמוד 4 שורות 2-4 ושורות 16-18 וכן עמוד 5 שורות 12-14). מכאן שסביר להניח כי אירוע התאונה התרחש בעקבות פגיעת רכב הנתבעים אשר היה מאחורי רכב התובעת ופגע בו.

8.       מר עיון אשר כאמור נסע ברכבו במך בגרסתה זו. להלן דברים מעדותו : "נסעתי על כביש 6 לכיוון דרום. בערך כמה קילומטרים לקראת מחלף מתן. אני נוסע על הנתיב האמצעי ואני רואה שני רכבים בצד ימין על הנתיב הימני ופתאום אני רואה תאונה. הרכב של האישה (רכב התובעת: הערת הח"מ) הסתובב בערך שלושה סיבובים, נתקע במעקה ונעצר. הרכב שהיה מאחוריו בעקבות הפגיעה הוא קיבל מכה מקדימה וראיתי אותו נזרק לצד שמאל עד שהוא הגיע למעקה הבטיחות ונעצר" (עמוד 1 שורות 12-15).

  "אני בנתיב האמצעי, בין 50-10 מטר אחריהם. שניהם נמצאים בנתיב שמימיני זה אחר זה. אני לא יכול לומר שראיתי את המכה עצמה כי אני מאחור, אבל ראיתי כמו שרכב מאיץ ובזווית העין ראיתי משהו מוזר. ראיתי את הרכב השני (רכב הנתבעים: הערת הח"מ) נוסע מהר יותר פתאום. משהו שנראה מוזר לעין וחריג כי הוא מגביר מהירות. ואז ראיתי אותה מסתובבת ונראה לי שהיא קיבלה מכה ממעקה הבטיחות בצד ימין והוא גלש הצידה עד לכיוון מעקה הבטיחות השמאלי" (עמוד 2 שורות 1-5).

9.      העד שלל את האפשרות שהוצגה לו לפיה רכב התובעת הסתחרר מסיבה בלתי ידועה, פגע במעקה הבטיחות מימין, חזר לנתיב הנסיעה ופגע ברכב הנתבעים. הוא שלל כל אפשרות שהיה מגע בין שני כלי הרכב לאחר שרכב התובעת פגע במעקה הבטיחות. (ראה עמוד 2 שורות 7-19).

10.  אמנם דבריו בעדותו לפיהם רכב התובעת נותר עומד על השול הימני לאחר התאונה נסתרו לאור התמונות של כביש 6 (נ/2), בהן נראה רכב התובעת כשהוא עומד במרכז הכביש, אולם איני יכול להתעלם מעדותו הנחרצת בדבר אופן התרחשות התאונה. עובדת מיקומו של רכב התובעת לאחר התאונה אין בה לבדה כדי לבטל את עדותו, אשר שוכנעתי כי היא נטולת פניות ולפיה לאחר הפגיעה במעקה הבטיחות לא היה מגע בין שני כלי הרכב. יש לציין שגם נהגת התובעת העידה כי רכבה חזר לנתיב הנסיעה לאחר התאונה.

11.  זאת ועוד, גרסתם של הנתבע ושל הנוסע ברכבו להתרחשות התאונה הייתה בלתי סבירה.

הנתבע אמר כי הוא נסע בנתיב האמצעי וכי רכב התובעת הוסע מימינו בנתיב הימני במרחק של מספר מטרים לפניו "קצת יותר מגודל האולם". מהירות נסיעתו הייתה בין 90 ל- 100 קמ"ש. לדבריו רכב התובעת סטה מהמסלול הימני אל עבר מעקה הבטיחות פגע בו וחזר לאחור תוך כדי סיבוב אל עבר רכבו אשר היה במסלול האמצעי ופגע ברכב. (ראה עדותו בעמוד 14 שורה 20 עד עמוד 15 שורה 5 וכן עמוד 17 שורות 16- 30).

הנוסע ברכב הנתבעים אישר גם הוא שהמרחק בין הרכבים לפני התאונה היה פחות מ- 4 מטרים (ראה עמוד 7 שורות 21- 26 וכן ראה עמוד 9 שורות 27-28 שם הוא אומר שהמרחק בין הרכבים הוא כ-3-4 מטרים).

אם נניח כי הנתבע נסע במהירות של 90 קמ"ש הרי בשנייה אחת רכבו גומע מרחק של 25 מטרים. גם אם נניח כי הוא היה במרחק של 5 מטרים, הרי שמרחק כזה הוא גומע  תוך שתי עשיריות השנייה. יש להניח שאירוע התאונה במסגרתו סטה רכב התובעת לימין, פגע במעקה הבטיחות מימין, חזר לאחור תוך שהוא חצה את הנתיב הימני ופגע ברכב הנתבעים שהיה בנתיב האמצעי, נמשך מספר שניות מכל מקום לפחות יותר משניה אחת. בזמן הזה הרכב היה אמור להתקדם עשרות מטרים קדימה. לאור האמור סביר להניח שרכב הנתבעים לא היה נפגע כלל.

12.   יש לציין שגם הנתבע עצמו אישר כי לפני רכב התובעת לא היה כל מכשול ולפיכך לא הייתה כל סיבה נראית לעיין כי הנהגת ברכב תאבד שליטה על הרכב. ( ראה עמוד 5 שורות 6 ו-7). ראה גם את עדותו של הנוסע ברכב מר אמין בדיר בעמוד 7 שורה 25).

13.  אם לא די באמור לעיל, הרי שמדברי הנתבע עלה, כי לאירוע התאונה היה עד בשם עיסא רביע המתגורר בכפר קאסם בו מתגורר גם הנתבע (ראה עמוד 5 שורות 17-22 כן ראה נ/55) עד זה לא זומן לעדות. עניין זה פועל לחובת הנתבעים.

14.  לאור כל האמור אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע שנהג ברכב. בהיותו של  הנתבע 2 מעסיקו, הרי שגם עליו מוטלת האחריות לפצות את התובעת.

15.  מאחר שהצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק ניתנת להם אפשרות לבוא בדברים ביניהם ולנסות להגיע להסכמה בשאלה זו או לבקש לקיים דיון נוסף. הצדדים ימסרו הודעה מתאימה עד ליום 21.2.2013. בהעדר הודעה בית המשפט יתן פסק דין בהתבסס על החומר שבפניו.